ליום ההולדת של בדיוק לפני עשור טיפסתי אל עבר מטוס.
המוח ידע לאין הוא מושלך אבל הגוף עוד לא לגמרי הבין. הלב כבר התחיל בספרינט, כשהסתכלתי
למטה לפני שקפצתי כבר הבנתי אבל רק כשנפלתי – הפנמתי! rush פסיכי מעוצמות של מראות, מהירות ועולם שלם ומלא מסביבי,
כוח של חיו×ת שלא התפוגג לו שבועות אחר כך.
בדרך לכיוון האולם שבו התכנס לו המחזור שלי בשבת
דמיינתי שכל מי שמצדדיי ומאחורי ומלפני נוסע גם לארוע, ושאפילו השירים ברדיו
הוזמנו מראש לכבוד המאורע ע"י מ ו- ש. ו- ג. רק בפניה ימינה הרגשתי את זה בא
וכשנכנסתי פנימה אחרי הקופה, זה קרה!
רחש גובר לזמזום שמתעצם לדיבור של כל כך הרבה פנים
מוכרות אבל זרות ששקק לו בהתלהבות שאי אפשר היה לעצור אותה, שיניים בוהקות בחושך
מרוב חיוכים שהופגזו לכל עבר, נגיעות ומבטים קלים - זרקו אותי בבום חד פעמי, עוד
לפני שהספקתי לבלוע את הרוק, אחורנית לימי בית הספר. כולם עמדו שם בכזו
נינוחות וטבעיות כאילו היו שם מאז ומתמיד ואני במקרה עברתי להגיד שלום. כאילו לא עברו
20 ומשהו שנה, כאילו לא הצמחנו קמטים, כאילו לא עברנו כולנו חתיכת חיים.
תודה לכל מי שהיה אחראי על ההפקה. אחלה צניחה
חופשית בזמן ארגנתם לנו לכבוד חגיגות הארבעים.
