מת לנו איש זקן בבנין.
המודעה כבר שם כמה ימים.
היום כשנכנסתי בדהרה מסערת היום,
מהחניון החשוך לבניין המואר,
הרגשתי שהיא כאילו מתפרצת לי בוולגריות לפנים,
מאטה לי את הקצב,
היום כשנכנסתי בדהרה מסערת היום,
מהחניון החשוך לבניין המואר,
הרגשתי שהיא כאילו מתפרצת לי בוולגריות לפנים,
מאטה לי את הקצב,
מעמעמת את רעשי הרחוב,
הופכת את העולם בחוץ לרעש חיוור לעומת הפחד ממנה,
תלויה שם על דלת המעבר,
מתריסה לי את האמת המוחלטת שלה בפרצוף,
נציגה כל כך מוחשית,
כאן במציאות הרוגשת,
של דממת הנצח של העולם הבא.
כאילו גם ככה אין לי עניניים עם המוות.
תעיד על כך אמא שלי
כאילו היא אומרת:
"בכיף, למה לא, אני מפרגנת, תעטפי את חייך במיטב העיסוקים, אבל אנחנו עוד נפגש, במוקדם או במאוחר, כך או אחרת, בצד החשוך או המואר של הדלת"
תלויה שם על דלת המעבר,
מתריסה לי את האמת המוחלטת שלה בפרצוף,
נציגה כל כך מוחשית,
כאן במציאות הרוגשת,
של דממת הנצח של העולם הבא.
כאילו גם ככה אין לי עניניים עם המוות.
תעיד על כך אמא שלי
כאילו היא אומרת:
"בכיף, למה לא, אני מפרגנת, תעטפי את חייך במיטב העיסוקים, אבל אנחנו עוד נפגש, במוקדם או במאוחר, כך או אחרת, בצד החשוך או המואר של הדלת"
