מבצע יקר

במסע קניות סערורי ובלתי מבוקר אישררנו לעצמנו אני וכרטיס האשראי הצייתני שלי את הפסקת האש ברצועה. פיצוי הולם אך לא מספיק על שבוע הזוי ופסיכודאלי לא פחות.

מה שהתחיל בשישי שגרתי עם תוכניות לטיולים, הפך ברגע לבוקר של פרידה וחוסר וודאות תהומיים לזמן בלתי ידוע.

כמו ביצת קינדר שמתגלגלת במורד הר, צצו בכל יום הפתעות חדשות והבית נערך בפה פעור בהתאם: הרדיו שהפך עם האזעקה הראשונה בת"א למואזין של הבית, google maps - מורה נבוכים ומרגיעון בכל צבע אדום באזור לא מוכר, רעדת החלון המשוריין של הממ"ד שהוסט כל ערב בכבדות מבשרת רע ע"י דיירי הבנין עם רדת החשכה, שיחות בלתי נתפסות עם הילדים, הגננת, פיקוד העורף, סבתא, אבא, בוס, והמתנה צייתנית לסוף של הדרמה הזאת.

המוד של האוטומט שעבד לא רע בפעם הקודמת, ומנטרות בודיהסטיות של חומות מגן, כיפות ברזל ומעילי פלדה שאופפים את בעלי שם באמצע שומקום עשו את העבודה. אבל האוטובוס שהעלה עשן אדום במרכז ת"א לקח איתו כל טיפת ריכוז ופוקוס מבצעיים שעוד נותרו בי. ואני עם היפר וונטילציה ועיניים פעורות ידעתי שהשוורים בצמרת המדינית שועטים לכיוון פנימה.

אבל כמו במפץ שבו כל זה התחיל ככה פתאום זה נגמר ויניב חזר הביתה. כמו כוכב תוהה שהוסט מהאורביט הוא קצת אפוף, בוהה ובהלם מהמעבר הקיצוני מהחאקי של הדרום לוורוד של מרכז הארץ.

תודה ל- ר. מהספריה ששלח לי סרטים גרועים ומרגיעים, לגשם ששלח את כולם הביתה להרגע ולחשוב טוב טוב על מה שעשו ולביבי שיש לו על הראש פרימריס מחר.  

לילה טוב ושלום רב

סופסוף הצליח התכנון של הטיול מחר לצפון.

סלמאת ברלין, היה נעים וטוב, אמשיך לחלום עליך מרחוק.

תודה לבייביסיטר שבכל זאת באה הערב למרות צבע אדום בת"א - טעים במיוחד הג'ירף לפני מנות קרב.    

דווקא נחמד שאצא מוקדם מהמשרד - באמת שהילדים חסרים לי. המצאה גדולה "צו 8". צרוף פלאים. ממיס לבבות פטריוטים מאבן. מנפץ נוקשות של שעוני נוכחות. בארשת הנכונה באוקטבה המתאימה – ושיפרתי ברגע תנאי שירות שנכשלתי מלהשיג בחוזה העסקה. 

אבל למה בשלוש לפנות בוקר ? לא חבל שכל הבית יתעורר מהצלצול ? יניב ממילא נוחר שוב כאילו עכשיו הזמינו אותו לבירה באיזה פאב בקיבוץ בדרום. בפעם הבאה, אדוני הקצין, טלפון ישירות אלי. אם לא שמת לב, אני היא זאת שכנראה לא אחזור פה כבר לישון הלילה.   

אמא אובדת

כמו בחילה  בהיריון שמתחילה מלמטה, צומחת בהדרגה ומשתלטת על כל חלקה שפויה. עד רגע השחרור שבהקאה. יסורי המצפון כבר חודשיים מצמיחים שורשים מסועפים ומשתרגים והיום הם הפכו ממחשבות מייסרות למגרנה עצבנית.

רשימת המשימות מצטברת כמו ערימת טינופת מצחינה. בתוספת מגבלת זמן קטלנית, ילדים בעדיפות עליונה לצד רצונות זוגיים ואישיים מודחקים שמאיימים להתפרץ בזעם עצבני שכיכר תחריר פסטוראלית לידו - ואני מקווה שהתמונה ברורה. אדי הרעל מהמיץ של הסחי של הנקיפות של הלב קרעו את השקית של הדמעות והפילו אותי מיללת ארצה. 

המלצות ומסקנות: 
1. יום שבת יום מנוחה. וגם שישי. כולל שישי בבוקר. לא ימים מומלצים למשימות מיוחדות. תכל'ס לא יום למשימות בכלל. סופר זה וואחד משימה. 

2. GANTT לניהול פרוייקטים - לא להתבייש לתלות על המקרר. עם מגנט של האינסטלטור, דרישה לתשלום מרשות השידור או לצד יצירה של הילדים מהגן יתן לזה נופך פחות משימתי.

3. יש משהו בלהוציא מאות שקלים על צמחי באך כדי להשקיט את חמותי המודאגת מהקטנה ועל הדרך לחסוך שיחות  אפוקליפטיות לתוך הלילה ושעות שינה. יותר עדיף למלא בקבוקונים במי ברז וקצת וודקה ולהעמיד על השיש במטבח כל פעם שהיא באה.

4.  בוסית אישה - קונספט מתעתע. בשילוב הקטלני של כריזמה, מוטיבציה ושכל, בן זוג שעובד מהבית, רכב 4x4, אופר ועוזרת זה הופך להיות גבר לכל דבר ועניין.