אני הכי אהבתי את זה עם הגבינה הלבנה והפלפל החריף. הייתי טורפת אותו ב- 9:00 ונשארת רעבה אחר כך כל היום. כשאבא שלי היה נועז הוא היה מכין סנדביץ של מרגרינה בלו בנד עם קוביות של שוקולד פרה מעטרות מעל - היום מרוב שהוא כריך שאינו פוליטיקאי קורקט בטח היה נשאר אצל השומר בבוטקה יחד עם עוד כמה חפצים מסוכנים.
בעוד אני עוגבת הערב על הסנדביץ לכרמי למחר ועושה דוקטורט על העובי של פרוסות המלפפון כך שיעברו את מבחן הרושם הראשוני של הילד בצורה אופטימאלית כשיפתח את ה- L-U-N-CH B-O-X (!!!!) שלו, פערתי עיניים על כך שלפני יומיים עוד שלחתי אותו לגן אצלינו בפריפריה עם שקית מקומטת של דרדסים וחשבתי שזה יעבור יפה.
את השאריות של ארוחת הערב מעורבבות בממרחים שאוטוטו פג תוקף אני דוחפת ליניב ללחם. אני עושה אוונטה של חיתוך באלכסון, חונטת טוב טוב בנייר כסף שלא נצטער שהמרק שאנסנו לתוך הפיתה ינזל לו על המכנסיים והופ, עשיתי את שלי.
ככה זה במעמד הביניים.
לא זורקים אוכל.
לא מכירים מזלג.
וחיים על פחמימות. 
