הלאה יום כיפור

לזהות את העווית הזניחה בפה של המלצרית כשמסבירה לה איך רוצה את הקפה,

להסיט את הראש ממראה השומר החרדי בבוטקה בחניון ש"סביבת העבודה" שלו - חלון עם נוף בריח של שתן, ביוב ועזובה,

לקחת ללב את מותו של ג'ובס, הקופרניקוס של המדיה הדיגיטלית, כאילו היה מינימום אח שלי, 

להעלב בשביל חתן פרס נובל בכימיה כי מורו ורבו אמר עליו בעיתון ש"כשהיה תלמיד, היה טוב, לא מצטיין"  
להחזיק את הראש על החיים המוטרפים בארץ הזאת כשרואה בסרט על נחשון וקסמן את אביו מספר איך "כמעט השתגע",

התחושה החמקמקה שההוא קצת מתעלם, שההיא "מבלפת", שההם ממש לא צודקים,

אז מחפשת איזה שיריון קשקשים, אפשרי גם משומש, אחרי החגים מבטיחה להחזיר מכובס.