זמן לעצמי

באיזה אחה"צ של בלגן עם הילדים, נכנסתי למעלית בבניין לכיוון הביתה.

לפעמים המעלית הקטנה בוחרת נוסע ומסיעה אותו למעלה למטה למעלה למטה בלי לעצור ובלי לפתוח דלת.

אי אפשר לדעת מתי בדיוק הנסיעה תיגמר.

מרגע שהבנתי שנתקענו ביחד, הזמן עמד מלכת..

אז הסתובבתי למראה, שלפתי ממחטה, לבשתי את המבט הזה כשמסתכלים במראה והתחלתי..... להוציא שחורים!

כל כך עמד מלכת שהמשכתי והמשכתי תוך שאני ממלמלת שלא מגיע לי כל הטוב הזה, גם אחרי שהדלת כבר נפתחה..