מה זה הריח הזה

כרמי: "אמא, מה זה"

אני: "מה זה מה, חמוד ?"

והוא עונה: "הריח הזה",

מותח צוואר, מצביע לשמים, נושם מלוא ריאות ומחפש לגעת בריח הזה

(שלשום: של חולצה ריחנית מהמייבש, אתמול: ריח הפוק של ליבי, היום בבוקר: ריח של מישמש נגוס)

כולו משתומם כשאני מסבירה שלריח הכ"כ מוחשי בעיניו, אין צבע, אין טעם ואי אפשר לתפוס אותו בידיים.. 

נזכרת בריחות ילדות שלי (ריחות של בתים של חברים, ריחות של בושם של דודה, של ארון של סבתא, ריח הקפה אצל סבתא שניה, ריחות זיעה של בני כיתה.)

נלחצת, מתרגשת (יותר נכון - נערכת*) כשמבינה את כובד האחריות שמתחילה ממש ברגעים אלו - בעיצוב זכרונות הילדות הריחניים של קרני אותם יקח איתו כבר כל החיים.. 

(* אז להתראות סיגריות גנובות באישון לילה, בי בי קפה של ארקפה מוסלק בכוס אטומה באמתלה של "זה מים".. ועוד גינונים  (לא שלי..) שהשתיקה יפה להם