לפעמים כשכרמי מבקש פיפי בדיוק באמצע הכביש המהיר בלילה, משאיות דוהרות מכל עבר, בגשם, שוליים רחבים אולי בנתניה ואנחנו בכלל בקיסריה, אני מסתכלת אם אין מישהו מאחורי, שבודק תפקוד הורים תחת לחץ, ונקרע לו מצחוק עם מצלמה.
כשחזרנו מהרופא באמצע הלילה וכרמי כבר נרדם במושב הבטיחות, צונאמי של קיא פתאום העיר את שנינו. כמו איזה רכב מילוט מזירת פיגוע נתתי גז כדי להגיע לתחנת האוטובוס הקרובה כשרוב הדרך אני עם הראש לאחור לעברו, יד אחת לסרוגין מחזיקה את ההגה לסרוגין מפנה שאריות פסטה בולונז משדה הראיה, והיד השניה מסמנת לנהגים מסביב שהופתעו מהזיגזוגים שילכו לחפש את החברים שלהם..
אתמול כשההגה הפסיק להגיב לי באמצע נסיעה ואיבי העירה בצרחות את השכונה כי בדיוק חטפה איזה בומבה מהחלון, ויניב התקשר לברר איפה נתקענו, ובממתינה - האוטו גרר, כרמי הודיע שיש לו קקי....אז נערכנו לתנוחה של אני כורעת עם שתי ידיים קדימה והוא עלי. ואז הוא התחיל לחרבן לו בנחת כאילו הוא בשירותים של יערות הכרמל ואני הישבנון המפונפן שלו. ואז הוא הודיע לי בעוד אני גוערת בו שימהר כי כבד לי, שעוד מעט יהיה לו עוד קקי, ושאמתין בסבלנות, והיטיב את ישיבתו עלי כך שיוכל גם לראות את הנוף בזמן הציפיה לבאות. כשסוף סוף סיים, תחב בטעות רגל לתוך ה"תוצרת", זכר כל הדרך הביתה לניחוחות הלילה המקסים.
1 תגובות to בדיוק בזמן:
Meule
הוסף רשומת תגובה