כשאיבי נולדה היא זיהמה בטעות בגלל אפצ'י לא מבוקר בדיקת שתן שלה, ומאז היא סוחבת עבר מפואר כמו של גנרל שמריץ אותנו עם כל עליית חום לבדיקת שתן.
אם האח במוקד חיטט באף שניה לפני שחיטא לה את הפיפי - הבדיקה יוצאת מזוהמת. אם בדיוק מתחשק לאיבי קקי עם הפיפי - מזוהמת. אם השקית דלפה - נתחיל מחדש עם קטטר. אם מתאים לאיבי בדיוק לישון עכשיו - נמתין. אם הרופא מגדיל ראש ועושה גם בדיקת גרון ואוזניים - זה לוקח עוד שעתיים. אם ההפניה לא בתוקף - ניסע לרופא המומחה בנתניה שלא עובד עם פקס לקחת הפניה ונתחיל את הכל מהתחלה.
בתכל'ס, השעות שבילינו בשנה וחצי האחרונות בסביבת צוותים רפואיים מותשים בהמתנה למנת פיפי ראויה מסתכמים לבערך ארבעה חודשים, פיהקנו לא רק כאות הזדהות עם המאבק אלא באמת כי אנחנו מאוד עייפים.
אז החלטנו לקצר תהליכים. קנינו סביאור (לא סבידור ולא סוביבור..). לפנות בוקר התקנו מן אסדת קידוח באזור הוגינה שלה והחזקנו אצבעות שהנוזל היקר לא ישפריץ ויספג לו אי שם בחיתול. עם אור ראשון חיבקתי את כוסית השתן היקרה, כולי מגוננת עליה כמו איזה נהג ברינקס עם מזוודה, גאה כמו כורה זהב שמצא גרם אחרי שבועיים של עבודה, והגשתי ללבורנט במוקד עם חיוך מנצח של "התכוננתי לתרגיל הזה טוב טוב בבית" כאילו הוא הבודק בכבודו ובעצמו בבגרות הזויה בכימיה.
0 תגובות to עבודת כפיים:
הוסף רשומת תגובה