להשען אחורה

ואני הייתי בטוחה שעוד אקבל "פידיון ימי חופשה" כשאעזוב פה. כי הרי בכל התקופה פה כשהילדים היו חולים סבתות וסבים סונג'רו חופשי, ובעוד הוא קורע את המזרח כל חודשיים לשבועיים אני לוקחת יום חופש בעונה כדי לסדר ארונות. מחשש שאיכשהו ע"פ חוקי העבודה המגניבים בישראל אני עוד אצטרך לקחת הלוואה כשאחתום אבטלה כדי לשלם לו על ימי חופשה שפרגנתי לי ביום הולדת, החלטתי לא להכנס לזה. ואיזה סוציאלי זה לתת "דמי הבראה" ל"בית הבראה" כשאין לך "ימי חופשה" לקחת. כי "ימי מחלת ילדים" הם בעצם על חשבון "ימי חופשה". ככה זה נראה באמת כששרת העבודה שחוקקה את החוק היתה גולדה...

אז התנחמתי בלהשאר עוד רבע שעה לפנות בוקר במיטה, להרפות כתפיים, להאט את הקצב ולהנות מהידיעה שחופשת השחרור באופק (נא לא להזכיר לי את כל זה כשאתחיל לטפס על הקירות). אמנם יש סיכוי שע"פ חוקי העבודה המחמירים בגרמניה הוא עוד יתקזז איתי על הדקות שפירגנתי לעצמי פיפי בישיבה אבל אני אקח את הסיכון...