כשיצאתי מבית הדיור המוגן (שרודף אותי כמו איזה רוח אובססיבית), בדיוק נכנס איזה מבוגר עם שניים מילדיו. המראה הזכיר לי אותי ביום הראשון בכיתה א' מובלת בחשש עם לב דופק וחיוך נבוך לקראת מה שנקרא בית ספר. הגברת שסיפרה לנו בביישנות במעלית שהיא בדרך לבקר את מלכה בקומה 2 זרקה אותי לכיתה ג' כשפטפטתי בהפסקות רק עם בנות כשעוד פחדתי להתקרב לבנים. כשנכנסתי לדירה לדוגמא אמרתי לעצמי שסבא שלי לא ידע מה הוא מפסיד כי פחד יותר מהמוות מלעבור למקום כזה (אני מוכנה לעבור לשם לאיזה ויקאנד כבר עכשיו..). תכל'ס זה לעשות אאוטסורסינג לעזרה להורים כאילו היו איזה פרוייקט תוכנה רק שבמקרה הזה זה לא יותר זול ובמקום הודים באים פיליפינים. אני רוצה את ההורים שלי לידי (אם יסכימו). זה הזמן שיחזירו לי קצת ויראו לי מה זה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
0 תגובות to פוסט רציני:
הוסף רשומת תגובה