ילדותי השניה

כשהייתי בנוער העובד למדתי חוץ מכמה אני שונאת לישון מחוץ לבית גם איך לאכול פלפל חריף עם הפלאפל בדרך הביתה. סיפרו לי שזה שורף פעמיים, כזה נכנס וכזה יוצא...אחרי עשרים ומשהו שנה אני יודעת שיש גם פעם שלישית. כשזה נתקע בפלטה ונפלט כמו טיל משומקום עם מברשת השיניים בצחצוח.

באותו הזמן בערך הודיעה לי היועצת בבית הספר לקראת המעבר לתיכון ביובש "בשום אופן לא ללכת ללמוד מקצוע ראלי". כל כך נעלבתי - שלא הקשבתי. היום היא כבר בטח לא שומעת מי יודע מה אבל אני מאז ועד לפני שבוע צועקת לה בראש שלי: "את רואה ? טעית באבחון. הצלחתי בראלי !"
שמתי לב שאני כבר לא נהנת מהחריף הקטלני שהייתי רגילה לו. גם לא מהמתוק הצורב בגרון.

היועצת צדקה. חבל רק שלא ניסחה את כל החריף הזה קצת אחרת.