הבית מוצף פיתקיות של post it שכתוב עליהן "80/20" מאותרים בקשקושים של הילדים. השכנה שבאה לקחת ביצה הסתכלה עליהן ושאלה אם עשיתי הסבה מקצועית. אמרתי שכן. אני במעבר מסטטוס של מקפלת, תולה, מכינה אוכל, שוטפת כלים, שולחת קורות חיים, עושה קניות לסטטוס של מפטפטת בשמש עם חברה, נחה, קוראת ספר, רואה סרט, עושה ספורט, מטפלת בעצמי, מגדירה לעצמי מחדש מה חשוב. משתדלת להשאיר את יסורי המצפון ורגשות האשם אי שם ב- 30 יום של ההודעה המוקדמת.
יש ימים שהמינון זולג יותר לכיוון של 20/80. כוחו של הרגל. ואז אני רושמת עוד פתק באותיות ססגוניות, תולה על חלקת בית בתולית, נוזפת בעצמי ומתרצת בכך שלא ככה הייתי באמת רוצה לבלות את החופש הגדול שלי אם מחר ינחת עלי פתאום ה- 1.9 של תקופת האבטלה.
אני יודעת שאבא שלי קורא ודואג. אז אבא, 80% מ- 20% מהזמן מוקדש לחיפוש עבודה.
0 תגובות to הכל אני יכול בחופש הגדול:
הוסף רשומת תגובה