אני חושבת שהם מרגישים שאני מתפנקת לי בבית. אם עד עכשיו פחדו לשחרר פן משהו יקרוס, עכשיו הם מרשים לעצמם לאבד קצת שליטה.
כל בוקר משמונה עד תשע אני מנערת את המחשב משנתו. איזה ריסטרט, ליטוף באחורה בחיבורים לקופסת הרשת, כלום לא עוזר. אז אני מתפנה לעיסוקים אחרים, והוא שנזנח מקפיץ אותי פתאום בצווחה ברמקולים של איתחול מחדש שנשארו בפול ווליום מ"רינת ויויו" מאתמול.
אצל המעלית זה התחיל באלצהיימר והתפתח בשבוע האחרון לסכיזופרניה. בדרך לקומה 9 היא חוטפת דיסאוריאנטציה, שוכחת שהיא בדרך למעלה, ושולחת אותנו בלי להזהיר למרתף למטה. אחרי כמה סיבובים היא חוזרת לעצמה. הפעם היא עוצרת בקומה הנכונה. אנחנו, כדי לא להביך, מחייכים לה תודה בנימוס, יורדים בקומה שלנו ונעלמים כאילו כלום לא קרה. אבל זה החריף. "אתם נכנסים או יוצאים ?" היא מסמנת לנו בדלתותיה המתקשות להסגר או להפתח או להסגר או להפתח. בואי, אנחנו מעודדים אותה, ועוזרים לה בדחיפה קלה בהצידה להמשיך הלאה לקומה הבאה.
רק שהאוטו לא יחליט שהוא הבא בתור לנוח באמצע האילון עם שני ילדים מאחורה.
רק שהאוטו לא יחליט שהוא הבא בתור לנוח באמצע האילון עם שני ילדים מאחורה.
0 תגובות to חפצים בהפרעה:
הוסף רשומת תגובה