נפוליאון מנס ציונה

בבוקר, רגע אחרי המקלחת ושניה לפני הפקקים בדרך לאיזה ראיון עבודה בנס ציונה, שוב גיליתי בתזמון רע עד כמה החולצה הטובה שלי כבר בלויה, ושהמגפיים ידעו ימים בוהקים יותר, שהשער מתחנן לתספורת וגוונים ושאת שאריות הליפסטיק אני שוב נאלצת לגרוף עם הציפורן. לפני היציאה יניב, שמכיר אותי טוב ממני, עוד נזף בי שלא בחרתי בגדים ערב קודם וכשאשאל אותו בעיניים לחות אחר כך אם אני לבושה סביר הוא יבלע רוק כדי לא להכנס למלכודת ויאמר שכן. הכנות שלו תביא אותו קצת אחרי, באיזה עיקוף פתלתל שלא קשור לנושא לתת לי להבין שעדיף שהייתי נשארת לישון עם איך שאני נראית...בדרך כמובן שהקפה גם ינזל לי על המכנסיים כשהמגבונים ישארו בתיק של הילדים.

אני וה"בוס" הפוטנציאלי שראיין אותי, שצעיר ממני בכמה שנים טובות, התחלנו ברגל שמאל. זה התחיל בזה שהוא לא שמע אותי, אני לא הבנתי אותו, וזה שאני גבוהה ממנו בראש בטח לא הוסיף מי יודע מה לכימיה. עדין זה לא הכי מנומס להתווכח עם אורחת שזה עתה פגשת על כל מילה שיוצאת לה מהפה.  
כשיצאתי רציתי לומר לו שאני סולחת לו שאיחר. אבל העדפתי לעוף משם לפני שאקפא על מקומי ולא אוכל לברוח כשאסתובב כלא מאמינה לראות אם האפרוריות של המקום והאגו טריפ של הבחור אמיתיים.