הפור פליי לגיל ארבעים

אם זה לא ענין ביולוגי או כרונולגי אז זה בגלל שאני חפרנית מקצועית אבל מאז אוקטובר של גיל 39 כל סממן של הזמן שעובר גורם לי לעצור כאילו אני איזו תלמה שניה לפני הדהירה אל הצוק.
כנס המחזור של התיכון שמתבשל לו בפייסבוק כמו סערה שעוד רגע תסנוור לי בעיניים גורם לי לפשפש באובססיסביות בתמונות מחזור שמתפרסמות שם מכל כיתה ולחפש את הרמזים המתרימים להיא השמנה, להוא הגמד, לזאת שעברה מן העולם וההיא שהיא אני.
יום חתונתנו שהוא היום מביא אותי לשאול איך אני מסכמת בעצם את חמש השנים הראשונות ואיזו הבטחה גלומה במי יודע כמה השנים הבאות. וכאילו זה בדי אן איי של שלהי ה- 39, פתאום נושאי פנסיה וחסכונות לילדים מדירים שינה מלילותיי.

פעם אמרו לי שברגע שבת מגיחה לעולם היא גוזלת במידי את החיוניות  והנעורים של האמא שלה. זה נכון. כמו שכנראה בתחשיב הכלכלי של חלוקת המשאבים של היוניברס, עם תחילת הקצאת זמן קיום לצאצאים על פני כדור הארץ מתחילה בצורה הכי מוחשית הספירה לאחור של הזמן המוקצב פה למולידיהם. אולי באמת הגיע הזמן והגיל שאכיר בהכנעה בפרט השולי הזה.  
וכדי בכל זאת לשדר אופטימיות - 
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3566646,00.html