הוא בעצם פרופסור, חנון איימים, יבשושי ולא אטרקטיבי עם מבטא וסיומות משפט אופיינים לגרמניה של לפני המלחמה. אבל אותי הוא כבש. אם לא הייתי מתביישת הייתי מחבקת אותו אחרי כל ביקור במרפאה המתפוררת שלו שמדיפה ריח חזק של ליזול. הגענו אליו כשחיפשנו נפרולוג ומאז הוא הפך לרופא הילדים שלנו למרות שהוא גר די רחוק. הוא מקבל אותנו על כל מיחוש ומכאוב, מהיום לעכשיו בערך ומתייחס להכל בכובד ראש וברצינות תהומיים. בפרט כשהאינטואיציות של אמא מתריעות שמשהו פה חריג במיוחד. השבוע גם זכיתי לקבל ממנו את הנייד שלו על כל מקרה שלא יהיה והרגשתי כמו איזו אנג'לינה של האמהות. איכשהו מצאנו דוקטור שלא מקמץ בדיגנוזה ולא מחפף אותנו ב"זה ויראלי". בזכות ד"ר פ. המעבדה פה של מכבי עובדת באוובר טיים והוא שולח אותנו אליה כאילו כיף לנו שם כמו בבריכת הכדורים בג'ימבורי.
אז במסגרת ההייפ שמתהווה לו להלל עבודת רופאים – אני מצטרפת לכך בשמחה.
נ.ב. כשהיינו קטנים ד"ר פייפקלוקר היה הכוכב של איזו אגדת עם מצחיקה שרצה במשפחה. האחים והורים שלי בטח זוכרים.
0 תגובות to ד"ר פייבקלוקר:
הוסף רשומת תגובה