ככה סיימה מ. את דבריה בטכס אתמול לזכר א, בעלה שנהרג, חבר נפש של יניב. אחרי 5 שנות נישואין אני מתחילה להכיר את מי שהתחתנתי איתו. ולא בגלל הגרבים והתחתונים שהוא משאיר על הרצפה אחרי המקלחת, הקצב הערבי שהוא מתנהל בו או העקרונות והתובנות היחודיות רק לו. אני מכירה את החברים שלו ומבינה מי הוא. אני מסתכלת על איך הם מטפלים אחד בשני ומקווה שככה יראה העתיד שלנו איתם.
אני נזכרת בויכוח קטלני עם ... (שהתנהל בעיקר בראש שלי) על שירות מילואים אחד ומכירה (לצערי!) היום בכך שקצת צדקה. אז במאי יניב כבר שוב עושה מילואים. עד אז אנסה לגוון תנוחות, לשפר מתכונים ובעיקר להכחיש חלק ממה שנאמר כאן, בתקווה שהוא בכל זאת יחליט שהפטריוטיות האמיתית היא בבית.
0 תגובות to ובחרת בחיים:
הוסף רשומת תגובה