בטיולים בנוער העובד התאכזבתי כל פעם מחדש כשגיליתי ש"המסלול בנחל" במדבר ממש לא כולל שכשוך רגליים במים. אבל היום ?? השקט האדיר הזה שם לצד ההרים הקרחים האלו שראו כבר הכל כולל כמה יהודים עתיקים שצלחו את שממת המדבר בלי 4 על 4, אופני שטח או מטוסים קלים - כל אלו חייבו להצטנע ולתת להם כבוד.
אחרי שלושה ימים שם הבנתי למה אנשים שרוטים מוצאים דווקא שם מרגוע לנפש המג'נונה שלהם: משטר הרוחות החל משעות אחה"צ מזכיר לגמרי את סיני (רק בלי הים). החום המשתק החל מהרבה לפני שעות הצהרים (כבר באפריל) מחייב לעבור לקצב בדואי
אחרת לא תשרוד עד לתה ולעוגית של שעת מנחה.
ההרים, הכוכבים ומזג האוויר שמשנים צבעים וצורות במשך כל היום, הבחוץ שלא שעמם לרגע את הילדים ומסלולי האופניים הקופצניים שדווקא בהם הילדים לא קיטרו לשניה. ואני אבל בעיקר יניב כמו אוגר על הגלגלת שלו שמתרוצץ ביומיום אחוז תזזית אחרי הזנב של עצמו ולא מצליח לעצור, הרגיש שם בבית כמו משה רבינו שהנהיג את העם באותות ובמופתים.
0 תגובות to מקצב מידברי:
הוסף רשומת תגובה