כמו בחילה בהיריון שמתחילה מלמטה, צומחת בהדרגה ומשתלטת על כל חלקה שפויה. עד רגע השחרור שבהקאה. יסורי המצפון כבר חודשיים מצמיחים שורשים מסועפים ומשתרגים והיום הם הפכו ממחשבות מייסרות למגרנה עצבנית.
רשימת המשימות מצטברת כמו ערימת טינופת מצחינה. בתוספת מגבלת זמן קטלנית, ילדים בעדיפות עליונה לצד רצונות זוגיים ואישיים מודחקים שמאיימים להתפרץ בזעם עצבני שכיכר תחריר פסטוראלית לידו - ואני מקווה שהתמונה ברורה. אדי הרעל מהמיץ של הסחי של הנקיפות של הלב קרעו את השקית של הדמעות והפילו אותי מיללת ארצה.
המלצות ומסקנות:
1. יום שבת יום מנוחה. וגם שישי. כולל שישי בבוקר. לא ימים מומלצים למשימות מיוחדות. תכל'ס לא יום למשימות בכלל. סופר זה וואחד משימה.
2. GANTT לניהול פרוייקטים - לא להתבייש לתלות על המקרר. עם מגנט של האינסטלטור, דרישה לתשלום מרשות השידור או לצד יצירה של הילדים מהגן יתן לזה נופך פחות משימתי.
3. יש משהו בלהוציא מאות שקלים על צמחי באך כדי להשקיט את חמותי המודאגת מהקטנה ועל הדרך לחסוך שיחות אפוקליפטיות לתוך הלילה ושעות שינה. יותר עדיף למלא בקבוקונים במי ברז וקצת וודקה ולהעמיד על השיש במטבח כל פעם שהיא באה.
4. בוסית אישה - קונספט מתעתע. בשילוב הקטלני של כריזמה, מוטיבציה ושכל, בן זוג שעובד מהבית, רכב 4x4, אופר ועוזרת זה הופך להיות גבר לכל דבר ועניין.
1 תגובות to אמא אובדת:
היי, אבל לפחות מצאת זמן/מוזה/כוח לכתוב משהו...
לימור
הוסף רשומת תגובה