כמו כרמי שלא רוצה לישון ומבקש עוד סיפור אחד ודי ושזה יהיה דווקא "ים בצנצנת" ששכחנו אצל סבתא בכפר לפני שבועיים; כמו בבגרות בהיסטוריה כשאני בטוחה שאם אעשה איזה ניים דרופינג מה"שליף" על היד של "מלחמות הדיאדוכים" שאין לי מושג מה הן, אל מחברת הבחינה שניה לפני שמוסרים אותה, זה יעשה רושם על הבודקת וככה אציל את הבחינה; כמו זוג שנפרד והבעל שפוחד להשאר בלי תחתונים מבקש מהאישה שניה לפני שטורקת את הדלת מאחוריה שתסביר לו איך סוחטים במכונת הכביסה.
ככה, ברגע האחרון שניה לפני הסוף, אתה מתמלא תושיה, מבקש עם חיוך מטופש בקצה הפה שאחשב את הקו-וריינס של הבטאות של המניות לשלוש שנים במקום לשנה, באקסל צהוב בפונט של דויד גודל 12..
פור גוד סייק...!!!! יש לאובססיה הזו שלך שם, וגם טיפול! כדורים חזקים חזקים שאחריהם מרגישים מה זה רגועים !
נ.ב., תודה באמת ש"התחשבת במצבי" כל התקופה. טוב לדעת שבאסכולה שאתה בא ממנה - משפחה זה "מצב" שיש להתגבר עליו. תודה לי - שהסכמתי לעבוד בשכר סטודנט + קצת ולהביא ידע, ניסיון ומוסר עבודה של שנים. ולא תודה לך, שתמיד נתת הרגשה של בלתי מספיק בקושי..
פחחחח... איזה שיחרור ...
1 תגובות to נ.ב.:
תעשי לו טעות קטנה שהוא יגלה אותה בדיוק עוד חצי שנה...
(נחשי מי)
הוסף רשומת תגובה