השומר בבנין אמר ש"אין מה לדאוג, יש שפע עבודה בשוק" כשניגשתי להפרד מצקצוקי הלשון שלו שנטמעו תמיד בחיוך מזדהה כשהייתי מגיעה ב- 7:10, ומהאצבע המונפת שלו ל -"נונונו" שהוסוותה באחוות פועלים. "הבן שלי רו"ח. יש לו מלא עבודה בניגריה", הדגים. "ומרוב שפע עבודה", את זה הוא לא אמר, "אני מגיע לפני כולם ולא עוזב לעולם..".
לפלייבוי ההזוי שנפלט לו ממרצדס נוצצת שהחנתה מאחורי, כשהוא מתלונן במבט מתוצרת הרייך השלישי שהמטר מכל צד שהשארתי לו לא יספיקו לספינת התענוגות שלו לנווט החוצה משטח העגינה, לא מצאתי לנכון לספר שהיום זה היום האחרון שלי בעבודה. מי שמתלונן לי בשעת בוקר בפאתי הרצליה פיתוח שחיכה שעה לחניה שתפסתי לו - בתחושת הבטן, לא רצוי להסתחבק איתו...
עכשיו נשאר לי לחכות לפיהרר פה במשרד ולקוות שיאמץ היום גישה קצת יותר מרקלית. אפילו זמירה, המורה שלא חייכה אלינו אף פעם, ביום האחרון בשנה היתה מוותרת על תולדות עוד איזה נביא באיסלאם לטובת התחושה הגנובה הזאת שהתחלנו את החופש הגדול מוקדם, שעה לפני כולם.
0 תגובות to מורם מעם:
הוסף רשומת תגובה