בשבע וקצת בדרך לגן, יניב פגש אותו. את האבא הגאוותן ההוא מהגן של שנה שעברה. תמיד כשהביא בסרקזם מרושע לגננת בחגיגות בגן דמיינתי אותו תלמיד בכתה ג', בן להורים עסוקים שמחטט באף ומגעיל את הבנות כדי למשוך תשומת לב.
יניב מצא אותו על הבוקר עוקף פקק של 2 דקות בנסיעה באין כניסה ברחוב לידינו - המערב הפרוע של העיר שאפילו המשטרה הרימה ממנו ידיים. בכל בוקר זוגות זוגות של מכוניות נחושות מגבירות מהירות בכיוון התנגשות לאורך הרחוב הצר, אחת צודקת כמו איזה קלינט איסטווד שתקן, שניה פורעת חוק כמו אנג'ל איי. נראה מי תשלוף את האנדברקס ראשונה. רק לא להיקלע בתווך - אבא, עגלה וילד.
יניב התכופף לחלון, יצא מגדרו כדי לומר לו "כמה מפתיע לפגוש דווקא אותך נוסע בניגוד לתנועה !". והטמבל ענה לו: "כן, אישתי סיפרה לי על הדרך קיצור הזו. מגניב, לא ???". ולחשוב שהוא מחזיק במשרה חלומית והוא פילנטרופ לדוגמא.
0 תגובות to ככה מגיעים רחוק:
הוסף רשומת תגובה