כמו אישה מוכה שחוזרת אחרי כל פליק לבעלה, אני לא מסוגלת לכבות את הרדיו ששוב מתיפייף בדיון אקדמי על עבודת נשים בישראל. אני מקשיבה לזה כשהבטן שלי תוססת כמו בקבוק קולה שניערו ופתחו. אני בכלל חושדת שהועדות שמתמנות כדי "לטפל" בבעיית הנשים המבוגרות בשוק העבודה, "הקבוצה העניה בחברה הישראלית", מורכבות מאותן נשים עניות כדי לסדר להן חלטורה בקיץ. ואתם יודעים שהנושא מציק לי גם בימים שאני עובדת. אז נכון שעכשיו זה עוד יותר נפיץ כמו להדליק סיגריה בתחנת דלק.
באחת העבודות הראשונות שלי הרגשתי מאוד חשובה כשהבוס הקפיץ אותי למשרד בלילה. כאילו אני והוא במשימת חיינו במוסד. אני רואה את אמא שלי שחזרה לעבוד אי שם בשנות ה- 60 שלה. היא מבסוטה כמו שאני לא זוכרת אותה. לעומת זאת חלק גדול מחברותיי, עברנו את אמצע ה- 30, לא עובדות או לקראת לא לעבוד או מפנטזות בלילה על לא לעבוד, או עובדות בימים ובוכות בלילות..הבעיה שכשיחזור לנו החשק, לא בטוח שיהיה מי שיבוא לו עלינו.
באחת העבודות הראשונות שלי הרגשתי מאוד חשובה כשהבוס הקפיץ אותי למשרד בלילה. כאילו אני והוא במשימת חיינו במוסד. אני רואה את אמא שלי שחזרה לעבוד אי שם בשנות ה- 60 שלה. היא מבסוטה כמו שאני לא זוכרת אותה. לעומת זאת חלק גדול מחברותיי, עברנו את אמצע ה- 30, לא עובדות או לקראת לא לעבוד או מפנטזות בלילה על לא לעבוד, או עובדות בימים ובוכות בלילות..הבעיה שכשיחזור לנו החשק, לא בטוח שיהיה מי שיבוא לו עלינו.
0 תגובות to "ההתפלגות הנורמלית" של הדרייב לעבוד:
הוסף רשומת תגובה