משאלות

פעם כשהיה נופל לי ריס הייתי מחזיקה אותו כמו אוצר יקר, מנסחת רק בקשה אחת (שלא יהיה מקום לאי הבנות), נושפת נשיפה אחת ומאמינה שדי בזה כדי שהבקשה שלי תשוגר ממולאת במסלול אקספרס מאלוהים ישירות אלי לחדר. הבקשות התמקדו בכך שא. יבקש ממני חברות או שההורים שלי לא ימותו אף פעם. אחר כך זה התחלף לכמיהה לזכות בלוטו או שאף אחד קרוב אלי לא יחלה בסרטן. כשהפכנו לקצת סקפטים, ביקשתי משאלה אחת שתאפשר עוד איזה שמונה משאלות מוגשמות על הדרך.

גם היום אני עדין לא מוותרת מלבקש בקשות מריסים נושרים, מנרות יומהולדת כבים או מכוכבים דועכים. מה שכן, ירדתי מבקשות כלליות מדי של "עושר ואושר". גם  השניים במחיר של אחד פה סיבכו את העניניים. אבל הייתי שמחה להיות קצת יותר אופטימית*. זאת נראית לי תכונה כ"כ אופטימית ! אז כשאני נואשת לגמרי מלחכות אני נועלת נעלי התעמלות, משתדלת להרים את עצמי והולכת לרוץ. אחרי 25 דקות, בחושך, קצת אחרי הסיבוב, היא לרוב מופיעה. לפעמים אני מאוד מתנשפת לקראתה, לפעמים קצת פחות. אבל תמיד אני וגברת חיה שמחות להתראות.  

 http://www.mako.co.il/home-family-relationship/family-michal-dalyot/Article-03dfc4835fe9531018.htm
יש מי שיקרה לזה: חיובית, בטוחה, שלמה, החלטית, חדוות חיים