האוטו השתעל ונחנק כשהעמסתי את הילדים והתכוונו לצאת מהחניה לכיוון הגן. יום ראשון בבוקר. מה הפלא שלא היה לו כוח לכלום. גם לי לא. ועוד יותר לא היה לי אחרי שנהג המונית קרע אותי במחיר כששניה לא שמתי לב. בחזור כבר לא נתתי לאף אחד לעבוד עלי וחזרתי ברגל. עברתי ברחוב הישן, חנויות בלויות ומזדקנות שרק עשו לי עוד יותר רע: מספרה בת מאתיים. חנות פורצלן עם סחורה מנצנצת מעלה אבק בעלות של שקל. ריח חריף של טיגון פלאפל מאתמול. חלפן כספים. פדיקוריסטית מלאה במייקאפק. צווחות בין שוטר לסוחר וכל השכונה מציצה מעבר לכתף.
כדי להעביר את הזמן דמיינתי שאני צועדת לי בסמטאות אל רוסטו במדריד: מנואלה הפדיקוריסטית מצועצעת ומלאת תשוקה, הפורצלן בחנות המתמחה בעתיקות בשיפולי השוק מושך קליאנטורה מכל ספרד, ריחות הטאפס שכבר מוצגים להגשה מתערבבים בריחות זיעה ים תיכונית אקזוטית, השוטר הופיע כי ריקי חוטף את מרינה וכולא אותה, על מנת לזכות באהבתה, והיא אכן מתאהבת בו, ויקטור הספר הוא בעצם פיפה ששינה מין בהצלחה חלקית לפני שנתיים.
0 תגובות to אל רוסטו:
הוסף רשומת תגובה